פסק-דין בתיק ב"ל 10437-10

1. זהו פס"ד בתביעת התובע להכיר בו כתושב מאז שנת 1991.
2. הרקע לתביעה:

א.         התובע, יליד  10/46,  הוכר כתושב עד 1/8/77.

ב.         ביום  28/9/05 נשלח לתובע מכתב שימוע (כאשר אין הסכמה שהתובע קיבל מכתב זה). התובע לא השיב למכתב השימוע, ותושבותו נשללה.

ג.          ב-10/09 הגיש התובע  לנתבע  דין וחשבון רב שנתי. התובע מבקש להכיר בו כתושב מאז שנת 1991 ברצף, ולמצער - מספטמבר  2005.

ד.         התובע מוכר כנרקומן, ונזקק החל משנת 2007 לטיפולם רפואיים. הנתבע הסכים, מסיבות הומניטאריות, לבטח את התובע בביטוח בריאות עד לסיום ההליך בבית הדין.

ה.         לאורך כל השנים - גם כשהוכר  כתושב, וגם כשגר בבית ג'אלה, הייתה לתובע תעודת זהות כחולה.

3. בדיון המוקדם נקבעו הפלוגתאות הבאות:

א.         האם התיישנה התביעה לתקופה שמ 1/8/77 עד 29/9/05.

ב          תושבות התובע לתקופה שמ 91' ועד היום.

ג.          האם הנתבע רשאי לשלול תושבות לתקופה שקדמה ל 7 שנים.

4. דיון:

א.         התובע, על פי הנטען, הינו דר רחוב, שסבל משך שנים ארוכות מהתמכרות לסמים. התובע נשוי לאישה  המתגוררת בבית שבבית ג'אלה (מחוץ לתחום) בו יש לשניהם זכויות מגורים. בבית זה גרות גם עם חלק מבנותיו.

ב.         ע"פ התצהירים והעדויות, הסתובב התובע בירושלים משך השנים  כמכור לסמים, גר לעיתים בדירות נטושות או אצל אנשים שריחמו עליו ונתנו לו מקומות זמניים ללינה (כשאין וודאות לגבי הרצף ולגבי התקופה, וכן לגבי השאלה האם  ירושלים נחשבת למרכז חייו). משנת 2005  יש ראיות לכך שטופל כמכור לסמים, על ידי  רשויות הסעד/אגודת תל"ם, ומאוגוסט 2009, עבר להוסטל בצפניה, לנגמלים מסמים. משנת 2007 סובל התובע מבעיות רפואיות קשות ואושפז בבתי חולים שונים בישראל.

ג.          לטענת ב"כ התובע, הייתה הסכמה בדיון, כי התובע הינו תושב, לכל הפחות מיום 8/09, אלא שאין הדבר כן. בדיון, ורק לצרכי פשרה, הסכים הנתבע כי התובע יוכר כתושב ממועד זה, וכי בכך תסתיים התביעה - אלא שהתובע סרב לכך, ולפיכך המחלוקת מתייחסת לכל התקופה,  ולא רק ממועד זה.

נבדוק תחילה את שאלת ההתיישנות, עד ספטמבר 2005.

ד.         אין מחלוקת כי עד שנת 1991  לא היה התובע  תושב, וכי בין השנים 1977 ועד 1991 התגורר עם משפחתו, כפי שבעצמו העיד,  בבית ג'אלה (מחוץ לתחום), שם יש לו  זכות  מגורים בנכס פרטי, ושם מתגוררת אשתו  (ממנה לא התגרש מעולם) וחלק מבנותיו, גרות שם אף הן, עד היום.

ה.         ב-28/8/05 נשלח לתובע על ידי  הנתבע,  מכתב שימוע, ומשהתובע לא השיב למכתב -  נשללה תושבותו  משנת 1991. התובע  לא ערער על החלטה זו , כשלדבריו,  כלל לא קיבל את מכתב השימוע. אלא, שמכתב השימוע נשלח לפי הכתובת שהתובע מסר למשלוח מכתבים בישראל, לבית אמו, בבית צפפה (כתובת שאין חולק שלא הייתה כתובת מגוריו) - ומשלא השיב למכתב השימוע - בדין נשללה  תושבותו.

ו.          יצויין כי בכתובת זו נחקרה בתו  של התובע, על ידי חוקר המוסד (נ/2), וכפי שהעיד מר קסטירו (וכפי שגם התברר מעדותו של התובע בעצמו בבית הדין, ובניגוד לאמור בתצהירו)  - הקשר עם בנותיו לא נותק, ולפיכך אף לא הייתה כל מניעה (לו אכן היה גר עד אז בירושלים) לקבל את המכתב, ולו גם באמצעות מי מבנותיו.  אמנם מסמך נ/2 הוגש בהסתייגות, לאור העובדה שבתו של התובע לא הגיעה להעיד בפני הדין, אך  אין מחלוקת כי מקום החקירה היה בבית צפפה, כפי שרשום  במסמך.